די לקור, לגשם ולרוח, בבקשה
די לקור, לגשם ולרוח, בבקשה

וִידֵאוֹ: די לקור, לגשם ולרוח, בבקשה

וִידֵאוֹ: די לקור, לגשם ולרוח, בבקשה
וִידֵאוֹ: שעת סיפור עם כרם חנן- אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים 2024, מרץ
Anonim

בשבוע שעבר הוא הבטיח לי בשמחה רבה: לקראת א זמן האביב לדלישס ולי היו ארבעה ימי אופנוע מלאים לפניי מיום ראשון שעבר עד רביעי. אבל שום דבר לא היה כמצופה. הם היו יותר מ-1,000 קילומטרים מגוונים היטב, אבל עם מכנה משותף: מים וקרים (ואפילו כמה רגעים של רוח עקובת מדם). וכשלא ירד גשם, האדמה תמיד הייתה רטובה. אני לא יודע אם הם דמיוני, אבל נראה לי שזה החורף הארוך ביותר מזה שנים רבות: בבקשה, די לקור, לגשם ולרוח.

זה התחיל ביום ראשון בסיור של ה-MT's מעל המים. ביום שני ירדתי עם ה-GS מברצלונה לפנים קהילת ולנסיה, כ-400 ק מ, ומאותה יציאה המסלול עבר במים. ה גֶשֶׁם המשיך ביום שלישי, שהיה היום של בּוֹץ, דביק מאוד. היו כל כך הרבה שעות בגשם, שלמרות הציוד שלבשתי, הייתי ספוג היטב. והיום יום רביעי, שוב זה היה שוב שחר גשום, אז החזרה לברצלונה עמדה להיות שוב מתחת למים.

לחזרה מהפנים של מחוז ולנסיה היו רגעי גיהנום. ירד גשם הרבה זמן חזק ולא ראית כלום על הכביש. נכנסתי לכביש המהיר ובגלל כמות המים על האספלט הוא הסתובב ב ענן מים אידוי (האם הכבישים המהירים שלנו לא שמעו שיש אספלט שמנקז מים כמעט לגמרי?). דרום טרגונה מפורסם בהיותו אזור של רוּחַ, והיום הוא הראה את זה שוב. אז בנוסף לגשם, רוח פרצים חזקה מאוד הרעידה את האופניים מנתיב לנתיב: עם המסך הגדול שיש ל-GS, היו מקרים שהרגשתי יותר שאני גולש רוח מאשר רוכב על אופנוע. בינתיים, מימין היה ים כחול סוער, עז ואפל.

למרבה המזל, ברגע שטרגונל עבר במקום נגד התחזית, השמש הצליחה לפתוח פער בין העננים. אור נמוך ונקי האיר את הכביש המהיר, ויצר אלף נצנוצים קסומים עם המים. א קשת ענקית הוא היה אמור להיות נוכח לאורך קילומטרים רבים. הגיע נוף הכרם של פנדס, שהיה מדהים, עם אור צילומי מרהיב שהגיע משמש אחורית נמוכה ושמיים דרמטיים של עננים בלתי אפשריים באופק. כך היו הקילומטרים האחרונים, עם אספלט מוצף (לא מזמן זה היה צריך לפרוק סערה טובה… התחמקה!) ו- צל ארוך ויפה של האופנוע שלי שליווה אותי בדהירה בין הכרמים, ואיתו דיברתי בזמן שדמיינתי את הפוסט הזה. יאללה, אחת מהתמונות שמצדיקות טיול אופנוע.

לאחר (ושילם) את האגרה של מרטורל, הכביש המהיר היה מוצף עוד יותר שביל מים שכלי הרכב שהונפו היו צפופים. לפנים, עננים מאיימים שאליהם פניתי ללא תרופה. כך ראיתי את עצמי עושה חישובים "מטאורולוגיים" בין מהירות הרוח והעננים (האם אוכל להגיע מבלי להירטב שוב?) עד לכניסה לברצלונה, לראות שקיעה מרהיבה מבעד למראות האחוריות… ופקק מונומנטלי מולי, בטח.

סוף כל סוף בבית. הציוד התנהג בצורה סבירה עם כל כך הרבה ימים של מים וקור. לידי יש ערימה עם הז'קט, המכנסיים, בגדי המים, המגפיים, הכפפות,… ברגע שאני מעלה את הפוסט הזה, אני הולכת להתקלח חמה ולאמץ קפה מהביל טעים עם חלב.

לא נורא שמדי פעם יורד גשם בחורף; אבל העונה אני חושב שכבר כיסינו את המכסות של קור, גשם ורוח. אגב, הטלוויזיה מציגה את הסערה והתחזית לימים הקרובים שוב קרה. בוא נראה אם האביב יבוא בבת אחת, למרות שרק נזכרתי באמירה "באפריל, אלף מים". גלופים!

נתראה על הכביש. עם או בלי מים, תמיד על אופנוע.

מוּמלָץ: